תקציר

סוכרת סוג-2 היא מחלה המבטאת אורח חיים לקוי ומהווה תמרור עצור להרגלי תזונה המבוססים על מזון מהיר ומתועש והיעדר תנועה. שכיחות סוכרת בארץ ובעולם גבוהה מאוד ולפי ההערכות צפויה עוד לעלות למספרים כמעט בלתי נתפשים. במרבית המקרים ניתן לנטר ולייצב רמות סוכר וערכים נוספים הקשורים לסוכרת, באמצעות פעילות גופנית סדירה ותזונה מתאימה. מאמר זה עוסק בקשר ההדוק בין תנועה לבין איזון סוכרת על מדדיה השונים, לרבות הסיכונים והסיבוכים הקשורים, כדוגמת מחלות לב וכלי דם, מחלת כליות, הפרעות עצביות ועוד.

בהודו מתבססת הנטורופתיה על שתי טכניקות טיפול עיקריות: צמחונות ויוגה. במדינה בה למרבית האוכלוסיה משאבים כספיים דלים – צמחונות ויוגה, או נטורופתיה, מאפשרות טיפול זול וזמין לכל הזקוק לריפוי.

מאמר זה גם מחדד את הקשר בין תרגול יוגה לבין בריאות ושליטה על סוכרת וסיבוכיה.

רקע כללי

סוכרת סוג-2

סוכרת סוג-2 היא מחלה המאפיינת את העולם המערבי ונובעת מאורח חיים הכולל תזונה לקויה והיעדר תנועה מספקת. בישראל, יוצאי תימן ואתיופיה ובעקבותיהם בני שבט המנשה, מהווים דוגמה מייצגת לשינוי אורח חיים בעקבות שינוי סביבת חיים ורכישת הרגלי חיים האופייניים לתרבות המערבית. שינויים אלו הובילו עם השנים לשכיחות גבוהה של סוכרת בקרבם, בפרט בקרב יוצאי אתיופיה ותימן, שהספיקו לצבור ותק רב באורח החיים המערבי.

מאמר זה עוסק בעיקר בסוכרת סוג-2, שבעבר נהוג היה לכנותה 'סוכרת שאינה תלוית אינסולין' (NIDDM) או 'סוכרת מבוגרים'. סוכרת זו מאופיינת בפגיעה ביכולת הגוף לנצל אינסולין. כלומר, היכולת של תאי הגוף לקלוט אינסולין נפגמת, ולכן הגלוקוז נשאר בדם ורמתו בדם עולה.

בסוכרת ואף עוד לפני אבחנת הסוכרת, חלה ירידה ברגישות תאי הגוף לאינסולין. מצב זה מכוּנה עמידות לאינסולין (insulin resistance). השמנה היא גורם משמעותי להתפתחות עמידות לאינסולין. עמידות לאינסולין מופיעה בקרב שמנים וחולי סוכרת, ועלולה להתפתח עם הגיל. הזדקנות מקושרת לעלייה במשקל הגוף ובמסת השומן. שומן בטני מקושר ליתר אינסולין ולעמידות לאינסולין.

דלקת כרונית היא גורם שכיח במחלות שונות, כולל סוכרת סוג-2 ומחלת לב כלילית. אחד הסמנים לתהליך דלקתי הוא חלבון מגיב C (C-reactive protein), המקושר לסיכון מוגבר לפתח הפרעות אלו.

קיימות עדויות רבות לקשר בין אגירת שומן בטני לבין עלייה ברמות ציטוקינים דלקתיים.

ציטוקינים דלקתיים משתתפים בתהליכים דלקתיים. דלקת היא בין הגורמים להתהוות טרשת עורקים. בסוכרת, השכיחות למחלת לב וכלי דם כדוגמת טרשת עורקים, גבוהה מאוד בהשוואה לאוכלוסיה הבריאה.

על פי נתוני הפדרציה הבינלאומית לסוכרת, ישנם כיום 246 מיליון חולי סוכרת בעולם והתחזיות הן ל-380 מיליון עד שנת 2025.

על פי נתוני האגודה הישראלית לסוכרת, בישראל כ–400,000 חולי סוכרת מאובחנים, ועוד כ–200,000 שאינם מאובחנים.

במרבית המקרים, בסוכרת סוג-2 ניתן להביא לאיזון ברמות הסוכר באמצעות שילוב פעילות גופנית ותזונה נכונה. כ–90% מחולי סוכרת סוג-2 סובלים מעודף משקל. הפחתת משקל ושמירה על משקל נורמלי תוביל לאיזון רמות הסוכר.

פעילות גופנית מפחיתה עמידות לאינסולין בקרב שְמֵנים ובקרב חולי סוכרת סוג-2. כמו כן היא משפרת עמידות לגלוקוז בשְמֵנים.

יוגה, הנסקרת במאמר זה, היא סוג של פעילות גופנית הכוללת מגוון תנוחות, טכניקות נשימה ומדיטציה. יוגה הציגה השפעות בריאותיות מיטיבות במגוון מחלות ומצבים, כגון יתר לחץ דם, סוכרת, מצבי דחק (stress) ומחלות לב וכלי דם.

ערכי הגלוקוז בדם

רמת גלוקוז תקינה בדם, בצום, היא בטווח ערכים שבין 100–70 מיליגרם/דציליטר.

עד סוף שנת 2004, הגבול העליון של הערך התקין בצום היה 110 מ"ג/ד"צ. ערך זה ירד ל–100 מ"ג/ד"צ, לאחר שהצטברו עדויות על סיכון מוגבר לפתח סוכרת ומחלות לב וכלי דם בערכי מדידה שבין 110–100 מ"ג/ד"צ, בהשוואה לערכים נמוכים מ-100 מ"ג/ד"צ.

חשוב לציין, כי הסיכון למחלות לב עולה כבר ברמות גלוקוז בדם בצום מעל 90 מ"ג/ד"צ, ולכן נשאף לרמות גלוקוז שהן בגבול התחתון. כנטורופת, כאשר אני רואה מטופל עם רמות גלוקוז 90 מ"ג/ד"צ ויותר, מבחינתי זהו תמרור 'עצור' ומצב טרום סוכרתי שיש להתחיל ולטפל בו. להערכתי, לא רחוק היום בו יגיעו שוב למסקנה, שהסף העליון לטווח תקין (100 מ"ג/ד"צ) גבוה מדי וצריך להיות 90 מ"ג/ד"צ.

רמת גלוקוז בדם בצום בטווח של 125–100 מ"ג/ד"צ מוגדרת כ'סבילות לקויה לגלוקוז' (impaired glucose tolerance). זהו מצב טרום סוכרתי.

רמת גלוקוז בדם בצום מעל 126 מ"ג/ד"צ, המתקבלת משתי מדידות אקראיות, מוגדרת כ'סוכרת'.

רמות המוגלובין מסוכרר (HbA1C%)

 המוגלובין מסוכרר הוא המוגלובין שנקשרו אליו מולקולות של גלוקוז. בדיקת רמתו בדם היא מדד נוסף למעקב על משק הסוכר אצל המטופל. הבדיקה מבטאת את רמות הגלוקוז בדם במשך 2-4 החודשים שקדמו לבדיקה, ומאפשרת ברמה מסוימת לעקוב אחר היענות המטופל להנחיות הטיפוליות. כלומר, כאשר המטופל מקפיד לבצע את ההנחיות הטיפוליות לאורך זמן, הבדיקות יראו ירידה ברמות הגלוקוזה וברמות ההמוגלובין המסוכרר. לעומת זאת, אם המטופל יבצע את ההנחיות הטיפוליות לפרק זמן קצר בלבד, הבדיקות עשויות להראות ירידה ברמות הגלוקוז, אך לא תיראה ירידה ברמות ההמוגלובין המסוכרר.

הטווח התקין של המוגלובין מסוכרר הוא 4%-5.9%.

סיבוכי סוכרת

סוכרת היא מחלה מורכבת, המערבת פגיעה רב-מערכתית בגוף האדם. הסיכון למחלת לב בקרב חולי סוכרת גבוה מאוד ו–50% מהחולים מתים ממחלת לב. סיבוכי סוכרת נוספים כוללים מחלת כליות סוכרתית עד כדי אי ספיקת כליות, מחלה סוכרתית של רשתית העין עד כדי עיוורון, ופגיעה עצבית באזורים מרוחקים כדוגמת קצות הרגליים.

ללא שינוי מהותי באורח החיים, גם אם נוטלים תרופות, עם הזמן תחול התדרדרות בריאותית שבסופו של דבר תוביל לנזקים בלתי הפיכים. שילוב של פעילות גופנית ותזונה נכונה (עם או ללא טיפול תרופתי) הוא הפתרון היחיד להיפוך המצב הבריאותי ולשמירה עליו לאורך זמן. פתרון זה קשה יותר בהשוואה לטיפול התרופתי הפאסיבי. לקידום ולשימור הבריאות, נדרשת משמעת עצמית ונטילת אחריות אישית.

תסמונת עמידות לאינסולין, מתח ומצב רוח

בהגדרת המושג הרחב שנקרא 'תסמונת עמידות לאינסולין' נכללים עמידות לאינסולין, סבילות לקויה לגלוקוז, יתר שומנים בדם, יתר שומן תוך בטני ויתר לחץ דם. הפרעות נוספות המקושרות לתסמונת זו ולסוכרת סוג-2 ולסיבוכיה, כוללות קרישת יתר, דלקת כרונית, פגיעה בדופן הפנימית של העורקים, נזק חמצוני, תפקוד ריאתי לקוי, הגברה בפעילות המערכת הסימפתטית והפחתה בפעילות המערכת הפרא-סימפתטית.

מצטברות עדויות לכך שדחק מתמשך ומצב רוח ירוד הם גורמי השפעה מרכזיים על עמידות לאינסולין, סבילות לקויה לגלוקוז, השמנה בטנית, יתר שומני דם, יתר לחץ דם ותסמינים נוספים של 'תסמונת העמידות לאינסולין'.

מחקרים פרוספקטיביים מראים כי דיכאון, השכיח בקרב חולי סוכרת, מהווה נבא חזק לתחלואה ולתמותה ממחלת לב וכלי דם. כמו כן, דיכאון מגביר סיכון להתפתחות סוכרת סוג-2.

עמידות לאינסולין, יתר אינסולין בדם וסיכון לשבץ מוחי ולמחלות לב וכלי דם 10

השכיחות הגבוהה של עמידות לאינסולין לאחר שבץ מוחי, היא גורם מרכזי לבריאות לקויה של הלב וכלי הדם. בנוסף זהו גורם סיכון גבוה לאוטם שריר הלב ולשבץ מוחי חוזר באוכלוסיה זו.

שכיחות העמידות לאינסולין בקרב מחלימי שבץ מוחי שאינם חולים בסוכרת, היא מעל 50%. עמידות לאינסולין ויתר אינסולין בדם מקושרים להפרעות בכלי הדם, להתעבות עורקי התרדמה (carotid), למצב טרום קריש דם, לסיכון לשבץ מוחי ולאוטם שריר הלב.

יתר סוכר בדם הוא גורם עיקרי המקשר בין סוכרת וטרום-סוכרת לבין סיכון מוגבר ללב ולכלי הדם. רמת סוכר גבוהה בכלי הדם, לאורך זמן, מובילה להאצת התהליך הטרשתי, כתגובה לשינויים תאיים ברקמות כלי הדם.

מחקרים פרוספקטיביים הראו, שעמידות לאינסולין היא נבא בלתי תלוי להיארעות שבץ מוחי ראשון. לעומת זאת, סבילות לקויה לגלוקוז וסוכרת סוג-2, מגבירות סיכון לשבץ מוחי חוזר.

יוגה – התנועה ההודית

מקור היוגה בהודו, שם היא קיימת מעל ל–4000 שנה. היוגה התפשטה אל תרבות המערב במהלך העשורים האחרונים. מבין שבעת ענפי היוגה המוכרים והנפוצים ביותר לתרגול במערב, הנפוצים הם האטה-יוגה (Hatha yoga), ראג'ה-יוגה (Raja yoga) ומנטרה-יוגה (Mantra yoga).

מנטרה-יוגה הפכה פופולארית במערב בזכותו של מהרישי מהאש יוגי (מייסד המדיטציה הטראנסדנטאלית). היא מדגישה שימוש בצלילים ספציפיים להשגת התמרה (transformation) שכלית ורוחנית.

ראג'ה-יוגה, מערכת שמונה החלקים של פטנג'אלי, כוללת מדיטציה, התבוננות וויתור, ומחפשת הגשמה עצמית והתמרה דרך שליטה על השכל.

האטה-יוגה, הנפוצה ביותר בעולם המערבי, מציגה הגשמה עצמית והבראה דרך הגוף הפיזי והתבנית האנרגטית שלו. השיטה מתמקדת בשליטה על הנשימה (pranayama) ותנוחות מיוחדות (asanas) הכוללות תנוחות אקטיביות ותנוחות הרפיה. עוד כוללת השיטה, ריכוז שכלי (dharana), מדיטציה (dhyana), מנטרות, תרגולי ניקוי (kriyas) ומחוות ידיים ספציפיות (mudras).

תרגול יוגה הוא בטוח וקל ללמידה, ניתן ליישום גם ע"י חולים, קשישים ונכים, ובתנאי שהתרגול נעשה בהדרגה, בהתאמה ובהדרכת מורה מוסמך.

פעילות אירובית והשפעתה בסוכרת ובסיבוכיה – תקצירי מאמרים ומחקרים

פעילות גופנית אירובית והפחתת רמות המוגלובין A1C

 תוצאות מטה-אנליזה שפורסמו בכתב העת היוקרתי JAMA הראו, כי מטופלי סוכרת סוג-2 שעשו פעילות גופנית הפחיתו את רמות ההמוגלובין המסוכרר בדמם ב–0.66% בקירוב.

הפחתה זו מספיקה להקטנת הסיכון לסיבוכי סוכרת באופן משמעותי. עורכי הסקירה בחנו 12 מחקרי אימון אירובי שכללו בממוצע 3.4 אימונים לשבוע למשך 18 שבועות, והדגישו את העובדה כי פעילות גופנית היא אבן פינה בטיפול בסוכרת. (11)

פעילות גופנית אירובית ואיזון רמות הסוכר, הפחתת שומן תוך בטני והפחתת רמות טריגליצרידים

במטה-אנליזה על 14 מחקרים אקראיים מבוקרים שהשוו בין חולי סוכרת שעשו פעילות גופנית לבין חולים ללא פעילות גופנית, נמצא כי פעילות גופנית אירובית שיפרה באופן משמעותי את השליטה על רמות הסוכר, הפחיתה שומן תוך-בטני ותת-עורי והפחיתה רמות טריגליצרידים. השליטה על רמות הסוכר התבטאה בהפחתה של 0.6% ברמות ההמוגלובין המסוכרר. מחקרים אלו נמשכו בין 8 שבועות לבין 12 חודשים. (12)

פעילות אירובית, אימוני התנגדות, והפחתת שומן הגוף  הכללי והשומן הבטני, והפחתת התנגודת לאינסולין 

שמירה על משקל גוף תקין בהזדקנות, באמצעות פעילות גופנית ודיאטה, עשויה לעכב הופעת עמידות לאינסולין. הפחתת משקל, אימונים אירוביים ואימוני התנגדות (אימון עם משקולות) מפחיתים את שומן הגוף הכללי ואת השומן הבטני. מחקרים מראים שיפור משמעותי בחילוף חומרים של גלוקוז בפעילות אירובית בגיל העמידה ובגילאים מתקדמים יותר, בנשים ובגברים כאחד. בנוסף, השיפור בעמידות לאינסולין כתוצאה מאימוני התנגדות דומה לזה המושג באמצעות פעילות אירובית. (4)

פעילות גופנית אירובית והפחתת עמידות לאינסולין לאחר שבץ מוחי

פעילות גופנית יכולה לשפר סבילות לגלוקוז ורגישות לאינסולין אצל שורדי שבץ מוחי. במחקר שנמשך 6 חודשים השתתפו 46 נשים וגברים גילאי 45 ויותר, שורדי שבץ מוחי, שסבלו מעל 6 חודשים מחולשה במחצית הגוף. קבוצת המחקר (26 איש) הציגה ירידה משמעותית ברמות האינסולין בצום, בהשוואה לקבוצת הביקורת (20 איש). בנוסף, אצל 58% מקבוצת המחקר השתפרה הסבילות לגלוקוז, בהשוואה לפחות מ–10% בקבוצת הביקורת. הפעילות הגופנית של קבוצת המחקר התקיימה 40 דקות 3 פעמים בשבוע, בעוצמה של 60%-70% מקצב הלב המירבי. הפעילות התחילה בעוצמה נמוכה 40%-50% מקצב הלב המירבי למשך 10–20 דקות ועלתה בהדרגה עד לעוצמת המטרה. לעומת זאת, קבוצת הביקורת ביצעה תרגילי פיזיותרפיה המקובלים בשבץ מוחי. ממצאי מחקר זה מראים כי פעילות גופנית אירובית יכולה להפחית עמידות לאינסולין ולמנוע סוכרת אצל שורדי שבץ מוחי הסובלים מחולשה במחצית הגוף. (10)

פעילות יוגה והשפעתה בסוכרת ובסיבוכיה – תקצירי מאמרים ומחקרים

בסקירת 32 מחקרים שעקבו אחר השפעת יוגה על בריאות, נמצאה הטבה בתחומי בריאות שונים. במרבית המחקרים פעילות היוגה התקיימה 2–3 פעמים בשבוע למשך 8-12 שבועות, ובחלק קטן מהמחקרים הפעילות התקיימה בכל יום למשך 4–10 שבועות. להלן מתוצאות מחקרים אלו: (3)

יוגה והפחתה ברמות הסוכר בחולי סוכרת type-2

סקירה של שישה מחקרים על פעילות יוגה הציגה הפחתה ברמות הסוכר, כדוגמת מחקר על קבוצת מבוגרים עם סוכרת סוג-2, שנמשך 4 חודשים ובסיומו רמות הגלוקוז בצום פחתו באופן משמעותי מ–144 מ"ג/ ד"צ ל–119 מ"ג/ ד"צ.

במחקר נוסף, בהשתתפות 24 מבוגרים עם סוכרת סוג-2, כעבור 40 ימי פעילות רצופים של יוגה, נראתה הפחתה משמעותית של רמות הגלוקוז בצום, מ–190.1 מ"ג/ד"צ ל–141.5 מ"ג/ד"צ.

יוגה והפחתה במשקל

במחקר צפייה רטרוספקטיבי על 15,550 מבוגרים גילאי 57–53 נמצא, כי תרגול יוגה במשך 4 שנים קשור באופן משמעותי להפחתה במשקל בקרב בעלי עודף משקל.

במחקר על מבוגרים בריאים שתִרגלו יוגה נמצא, כי כעבור 3 חודשי תִרגול הם איבדו בממוצע 5.7 ק"ג ממשקלם.

גברים מבוגרים עם מחלת לב כלילית, שתרגלו יוגה במשך שנה, הפחיתו 7% ממשקלם.

יוגה ושיפור באיזון רמות השומנים בדם

במחקר שבדק השפעת תרגול יוגה במשך שנה על פרופיל שומני דם בגברים עם תעוקת חזה ובגברים עם גורמי סיכון למחלת לב כלילית, נמצאה ירידה בכל ערכי הליפידים בדם, למעט HDL כולסטרול. הירידה בערכים החלה מהשבוע הרביעי לתרגול היוגה, כדוגמת ירידה בכולסטרול הכללי מ–206.6 ל–196.6 מ"ג/ד"צ. מגמת ירידה בכולסטרול הכללי נמשיכה ובשבוע ה–14 הגיעה ל-176.06 מ"ג/ד"צ.

יוגה ושיפור באיזון לחץ הדם

תרגול יוגה משפר באופן משמעותי רמות לחץ דם בקרב הסובלים מיתר לחץ דם, סוכרת סוג-2 ומחלת לב. 13 מטופלים עם יתר לחץ דם גילאי 60–41, הפחיתו את לחץ דמם באופן משמעותי בשבוע השלישי לתרגול יוגה איטנסיבי, שכלל שעת אימון אחת בכל יום, 6 ימים בשבוע למשך 4 שבועות. בשבוע השלישי ירדו ערכי לחץ הדם מ–141.7 מ"מ כספית ל–127.9 מ"מ כספית ובשבוע הרביעי ירדו ל–120.7 מ"מ כספית.

יוגה ושיפור תסמיני הסינדרום המטבולי

בסקירת 25 מחקרים נמצא כי לתרגול יוגה השפעה מיטיבה על מרכיבים שונים של 'תסמונת עמידות לאינסולין' שכללו עמידות לאינסולין, חילוף חומרים של גלוקוז, פרופיל שומני דם, משקל גוף ולחץ דם. נתונים נוספים מצביעים, כי יוגה עשויה להפחית נזק חמצוני, לשפר תפקודי קרישה ותפקוד ריאתי ולהפחית שפעול סימפתטי אצל מבוגרים עם סוכרת והפרעות כרוניות הקשורות לסוכרת. בנוסף לכך, יוגה עשויה להפחית את הצורך בתרופות אצל חולי סוכרת ויכולה למנוע ולשלוט בסיבוכים בלב ובכלי הדם האופייניים באוכלוסיה זו. פעילות היוגה במחקרים אלו נמשכה בין 8 ימים ל–12 חודשים. למעט אחד, כל המחקרים כללו תנוחות יוגה. (9)

השוואה בין פעילות יוגה לפעילות פיזית רגילה (1)

מחקר פרוספקטיבי אקראי בהשתתפות 231 חולי סוכרת סוג-2 השווה השפעות בריאותיות של פעילות יוגה ופעילות גופנית רגילה בהשוואה לקבוצת ביקורת. קבוצה מטופלים ראשונה עשתה פעילות האטה-יוגה, קבוצה מטופלים שנייה עשתה פעילות גופנית רגילה, וקבוצת ביקורת לא עשתה פעילות גופנית. כל קבוצה מנתה 77 משתתפים, מתוכם 62 נשים ו–15 גברים גילאי 70–40, מאובחני סוכרת מזה 10–1 שנים.

 קבוצת ההאטה-יוגה עשתה אימון קבוצתי אחד בשבוע שכלל 20 דקות אימון שליטה על הנשימה (pranayama), 25 דקות חימום דינמי, 60 דקות תנוחות (asanas) ו–15 דקות הרפיה. נוסף על כך כלל התרגול 4–3 אימונים ביתיים נוספים לשבוע, בני שעה כל אחד.

קבוצת הפעילות הפיזית הרגילה עשתה אימון קבוצתי אחד בשבוע שכלל 15 דקות חימום, 30 דקות הליכה אירובית, 20 דקות גמישות, 20 דקות ריקוד אירובי, 25 דקות משחקים ו–10 דקות שחרור. נוסף על כך כלל התרגול 3-4 אימונים ביתיים נוספים לשבוע, בני שעה כל אחד.

קבוצת הביקורת קיבלה טיפול ומעקב רפואי רגיל, ללא שום פעילות גופנית.

כעבור 6 חודשי פעילות, נראה שיפור בערכים שונים בקבוצת ההאטה-יוגה ובקבוצת הפעילות הפיזית הרגילה. שיפור זה כלל:

האטה יוגה ושיפור באיזון רמות הגלוקוז בדם בצום

ירידה ברמות גלוקוז בדם בצום ב–29.48% ו–27.43% בהתאמה, לעומת 7.48% בקבוצת הביקורת.

האטה יוגה ושיפור ברמות השומנים בדם

• ירידה ברמות הכולסטרול הכללי מ–175.6 מ"ג/ד"צ ל–173.2 מ"ג/ד"צ ומ–172.8 מ"ג/ד"צ ל–171.6 מ"ג/ד"צ בהתאמה, לעומת עלייה מ–174.8 מ"ג/ד"צ ל–204.4 מ"ג/ד"צ בקבוצת הביקורת.
• ירידה של 6% ברמת טריגליצרידים בדם בקבוצת ההאטה-יוגה ו-7.1% בקבוצת הפעילות הפיזית הרגילה, לעומת עליה של 5% בקבוצת הביקורת.
• כמו כן חלה ירידה משמעותית של 19.9% ברמות MDA (malondialdehyde) בקבוצת ההאטה-יוגה ו–18.1% בקבוצת הפעילות הפיזית הרגילה, לעומת היעדר שינוי בקבוצת הביקורת. (MDA הוא תוצר של חמצון שומנים ומשמש אינדיקטור להערכת חמצון שומנים.).
• בנוסף לכך, חלה עליה משמעותית של 24.08% ברמות SOD (superoxide dismutase) בקבוצת ההאטה-יוגה ו–20.18% בקבוצת הפעילות הפיזית הרגילה, לעומת ירידה של 5.35% בקבוצת הביקורת. (SOD הוא אנזים הנוצר באופן טבעי בתאי הגוף ומשמש כנוגד חמצון).

הטיפול בסוכרת – מהקליניקה הנטורופתית

במקרים רבים, חולי סוכרת סובלים מהשמנה ובין הציפיות מהטיפול הנטורופתי הם מציינים ירידה במשקל. חשוב לציין כי ירידה בריאה במשקל, קרי הדרגתית ולאורך זמן, אינה קלה ולעתים קרובות מתסכלת את המטופל, המצפה לראות תוצאות מהירות. ככל שרמת התסכול עולה, הולכת ופוחתת היענות המטופל לפעילות גופנית. מסיבה זו אני נוהג במפגש הטיפולי הראשון להסביר למטופלים, כי ירידה במשקל אינה בהכרח המטרה העיקרית של הפעילות הגופנית. מטרת הפעילות הגופנית היא לשפר את רגישות תאי הגוף לאינסולין ובכך לאזן את רמות הסוכר, האינסולין ומדדים נוספים. בנוסף לכך, הפעילות הגופנית מפחיתה את הסיכון לסיבוכי סוכרת ולמחלות לב וכלי דם, כל זאת ללא הכרח בהפחתה משמעותית במשקל.

בתצפיות שערכתי במהלך השנים עם מטופלים נוכחתי, כי עיסוי או נשימות בטן הפחיתו רמות גלוקוז בדם ולחץ דם בבדיקות השוואתיות לפני ואחרי הפרוצדורה הטיפולית. אמנם פרוצדורות אלו אינן מוגדרות כפעילות גופנית או יוגה, אך לפרוצדורות אלו ולאחרונות השפעה מרגיעה המשחקת תפקיד חשוב בבעיות שונות, לרבות סוכרת.

פעילות גופנית, יוגה וסוכרת סוג 2 – סיכום

מסיכום סקירת המאמרים נראה, כי פעילות גופנית ופעילות יוגה תורמות רבות לבריאות בהיבטים הנוגעים לסוכרת בתקופות זמן שונות, הכוללות את התקופה הטרום-סוכרתית בה שכיחה השמנה ועמידות לאינסולין, ובהמשך, לאחר אבחון הסוכרת, בה מתגבר באופן משמעותי הסיכון לסיבוכי סוכרת, חלקם בלתי הפיכים. כל אחת מהפעילויות הנסקרות, פעילות גופנית ויוגה, תומכות ומקדמות הבראה, ומן הראוי לשלבן כחלק בלתי נפרד מהטיפול בסוכרת. כל אחת מהפעילויות עומדת בפני עצמה, אך ניתן להסיק כי שילוב של שתיהן יעצים את האפקט הטיפולי. מינון הפעילות הוא גורם חשוב ולפי המחקרים הנסקרים נראה, כי המינימום המומלץ עומד על 3-4 פעמים בשבוע, למשך 40-60 דקות פעילות בכל פעם.

למרות העדויות המחקריות על יוגה כשיטה להפחתת סיכון ולשליטה על סוכרת ומחלות כרוניות אחרות, יש לזכור, כי רבים מהמחקרים נערכו בהודו. תוקפם של חלק ממחקרים אלו מוגבל בשל מיעוט משתתפים, מחסור בקבוצות ביקורת הולמות, קושי בשקלול סגנון חיים וחשיפה לגורמי התערבות נוספים, וכן הטיות ומגבלות מתודולוגיות נוספות. בנוסף, ייתכן שפורסמו רק מחקרים שתוצאותיהם הראו הצלחה. עם כל זאת, לאור נסיוני הטיפולי, דעתי המקצועית אוהדת ותומכת בשיטות הכוללות הרפיה כדוגמת יוגה, כחלק מניהול טיפול נטורופתי בבעיות כרוניות שונות.

תנועה הכרחית לטיפול בסוכרת בכל המצבים, עם או בלי טיפול תרופתי, עם או בלי הנחיות תזונתיות, עם או בלי ירידה במשקל. תנועה מאזנת את מדדי הגלוקוז, האינסולין, השומנים בדם ומדדים נוספים. בד בבד היא מפחיתה סיכון לסיבוכי סוכרת ולמחלות הקשורות בה כדוגמת מחלת כליות, עצבים, עיניים ומחלות לב וכלי דם.
מאת: ד"ר יוסי שבח Ph.D., R.Na., נטורופת
פורסם לראשונה בקול הנטורופתיה, כתב העת של האגודה הישראלית לנטורופתיה ולתזונה טבעית